מאת: מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת. הכתבה פורסמה בישראל היום, 17/06/09
"הרב של מטולה, ברוך פכטר, הצליח להפר בשנים האחרונות את השקט הפסטורלי במושבה הוותיקה. הוא סירב לפנות את הבית שבו גר בשכירות גם אחרי שביהמ"ש הורה לו, וקבע שבא בחוסר ניקיון כפיים. המועצה הדתית, שבה הוא שולט, הזמינה מחברה שהוא שותף בה ארוחה לקשישים ב-14 אלף שקלים. בבית משפט אחד תובעת ממנו בעלת הבית 130 אלף שקלים על שכר דירה. במשפט אחר תובעת ממנו המועצה המקומית מטולה מאות אלפי שקלים בגין חובות ארנונה. וגם: כך הוא מגייס מתים להגנתו. פכטר: "עלילות חסרות שחר".
"...
הסתרת הבית הנוסף
פסק הדין ניתן כאמור ב-25 ביוני 2007, תוך קביעה שעל הרב לפנות את הדירה בתוך חודשיים. אבל הרב, כמה מפתיע, לא פינה. הוא גם לא הגיש ערעור על פסק הדין. איך בכל זאת הוא ניסה שוב להתחכם? הוא קנה את מחצית הדירה מאחיה של התובעת, הגיש בקשה לשופטת השלום בקריית שמונה, ברכה סמסון, לעצירת סילוקו מהבית, וטען שהנסיבות השתנו. שפסק הדין נגדו אינו רלוונטי יותר. היתה לו עוד טענה מעניינת: אין לו היכן לגור. אי אפשר לזרוק אותו ואת אשתו לרחוב.
פרקליטה החדש של שחף בתיק, עו"ד בועז רוה מת"א, נחנק ודאי מדמעות כששמע על חסר הבית החדש. אבל רוה התאושש מהר, ביקש מהשופטת לדחות את הבקשה והוכיח לה שהרב מסתיר ממנה את האמת: בבעלותו בניין מגורים נוסף במטולה, אמר, ובו חמש דירות אירוח. הנה המסמכים, הוסיף, וחשף את ההטעיה.
ברכה סמסון הבינה עם מי יש לה הכבוד, דחתה אחת לאחת את טענות הרב, ובין היתר קבעה כי הנתבע בא לבית המשפט "בחוסר ניקיון כפיים". לעותר כזה לא מגיע הסעד שהוא מבקש, קבעה, ושלחה אותו לארוז את החפצים.
אלא שהרב פכטר שוב לא ארז. הוא הגיש ערעור על ההחלטה הזאת, ולפני כעשרה ימים ספג את הסטירה הסופית: השופטת המחוזית בנצרת, נחמה מוניץ, דחתה את ערעורו. גם היא פסקה מה שפסקה רק אחרי שהזכירה לרב שהוא בא לבית משפט בחוסר ידיים נקיות. שיכול להיות שהוא אדם נפלה, אבל לא בבית ספרה.
עכשיו ממתינה סימה שחף לפינוי הבית ותובעת מהרב פכטר, בנפרד, לשלם לה את מלוא החוב. זה ייקח כנראה הרבה זמן כי כבוד הרב לא אוהב לשלם – לא לה ולא למועצה של מטולה, שגם לה הוא חייב מאות אלפי שקלים. המועצה תבעה ממנו את הכסף, אבל הוא מכחיש את החוב – בין היתר בטענה הבאה: ראש המועצה לשעבר, יוסי גולדברג ז"ל, העניק לו פטור מתשלומי הארנונה. כלומר, הוא נשען על מת שלא יכול לאשר או להכחיש.
השופטת סמסון שמעה את הגרסה הזאת, שהרב העלה בפניה האיחור קל של שנתיים, וקבעה כי מדובר במקצה שיפורים שנעשה בידיעה שהאיש שאמור לסתור זאת כבר אינו בחיים. היא פסלה איפוא על הסף את בקשתו לתיקון כתב ההגנה.
חשבנו שמדובר במקרה חריג, וגילינו שלא. יש מקרים נוספים המעלים חשד שמפעם לפעם, כשיש לרב בעיה של התנהלות כספית – הוא מוצא לעצמו את המת התורן ומסתתר מאחוריו. זה קרה גם בתיק של סימה שחף, שם טען הרב בפני התובעת כי אמה המנוחה הבטיחה לו שלא יוציאו אותו מהדירה; וזה קרה גם בתיק אגודת זבח שבבעלותו – אותה אגודה שממנה רכשה כזכור המועצה הדתית במטולה מוצרים לארוחת חג לקשישים ב-14 אלך שקלים.
מי טיפל בנושא לטענת הרב פכטר? מזכיר המועצה, מר קונפורטי. "קונפורטי ז"ל", כתב לנו הרב פכטר, "פעל ישירות מול החברה. לי לא היה כל קשר לעניין".
