מאת: עופר פטרסבורג, הכתבה פורסמה בידיעות אחרונות 29/3/07
המחוקק שצפה סכסוכים בין דיירים שלהם רכוש משותף יצר כמה מנגנונים להסדרת יחסי השיתוף. עורכי הדין שי רוה וטל מתוק מצביעים על המרכזיים שבהם:
המנגנון הראשון הוא פירוק השיתוף. זה יכול להתבצע באמצעות חלוקה בפועל של הנכס או בדרך שבה אחד הדיירים קונה את חלקם של הדיירים האחרים. הפתרון של קנייה מקובל מאוד כאשר אחד הדיירים בקומות העליונות רוצה לבנות לעצמו חדר נוסף על הגג.
המנגנון השני הוא עריכת הסכם שיתוף שיקבע כיצד ינוהל הנכס המשותף, אילו שימושים ייעשו בו ומהם זכויותיהם וחובותיהם של השותפים בנכס. את הסכם השיתוף ניתן לרשום בלשכת רישום המקרקעין. מדובר במרשם הפתוח לעיון הציבור, כך שהוראותיו מחייבות גם את מי שירכוש זכויות מאחד השותפים.
המנגנון השלישי הוא רישום בית משותף במקרים שבהם הדבר ניתן (כשמדובר בבית בעל שתי דירות ויותר העונה לדרישות החוק).
המנגנון הרביעי מתאים לנכס שראוי להירשם כבית משותף, אך עדיין לא רשמו אותו. במקרה כזה נכנסות לתוקף הוראות חוק המקרקעין הקובעות מהו הרכוש המשותף ומה שייך באופן בלעדי לכל אחד מהדיירים. המנגנון הזה הוא למעשה ברירת מחדל שנמצא בתוקף כל עוד לא נעשתה מלאכת הרישום. זו יכולה להתעכב שנים רבות, ואף קורה שהיא אינה מתבצעת לעולם.
עו"ד שי רוה: "כדי למנוע הפתעות לא רצויות יש לבדוק את מצב הבעלות בכל נכס טרם רכישתו, ובמקרה שבו מדובר בנכס שבו קיימת בעלות משותפות, יש לבדוק את המסמכים המסדירים את מערכת החובות והזכויות של כל שותף בנכס, ואם לא קיימים מסמכים כאלה, יש לדרוש מהמוכר להסדיר את מערכת היחסים בינו לבין יתר שותפיו בנכס טרם הרכישה או להסדירה במסגרת הרכישה. מיותר לציין ש"תקלת שיתוף", דהיינו שיתוך שאינו מוסדר כהלכה, אמורה להשפיע גם על שווי הנכס ועל תמורת רכישתו בהתאמה".