מאת: עו"ד שי רוה . הכתבה פורסמה ב'משקי הון' ב- 8/04
מבוא
כידוע חוק חוזה ביטוח אינו כולל הסדר לגבי ביטוח ימי. המחוקק ככל הנראה, מתוך הבנה שתחום זה, מעצם טיבו, נשלט ע"י אמנות והסדרים בינלאומיים לא ראה מקום לקבוע בחוק הסדר יחודי לישראל דווקא. כך, נוצרה לגבי הביטוח הימי אנומליה חקיקתית שבה משמשים במעורב חוק עותומני "עתיק" ודין אנגלי, שאינם מהווים הסדר מקיף או ממצה, אשר אינם תואמים תמיד את עקרונות היסוד של המשפט הישראלי והמותירים את בתי המשפט להתמודד עם הקשיים ביישום דין הביטוח הימי על רקע דיני הביטוח הכלליים.
הדין החל על ביטוח ימי מכח החקיקה הישראלית
סעיף 72 (א)(2) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, קובע כי הוראות החוק לא יחולו על ביטוח ימי וביטוח אווירי (למעט סעיף 92 העוסק בתחלוף, וסעיף 69 העוסק בפשיטת רגל או פירוק של המבוטח).
בהעדר הסדר חקיקתי מפורש בנוגע לביטוח ימי, הדין החל הוא זה שהיה תקף ערב חקיקת חוק חוזה הביטוח, ובמקרה דנן חוק "עתיק" - חוק הסחר הימי העותומני משנת 1863 (סעיפים 175-273 שבו, שבוטל כבר לפני זמן רב בתורכיה. בד בבד, ברוב הפוליסות לביטוח ימי המונפקות לגבי כלי שייט ישראליים, גם אלו שמנפיקות חברות הביטוח הישראליות, ישנה הוראה המכפיפה את הפוליסה ופרשנותה לדין האנגלי. רק בפוליסה שאין בה הוראת הכפפה יחול ההסדר שבחוק הסחר הימי העותומני.
יוצא שלמרות שברוב הפוליסות כיום מדובר במבטח ישראלי ובמבוטח ישראלי, ואפילו המדובר באירוע ימי בתחומי המים הטריטוריאליים הישראליים, יחולו הדין האנגלי שהוא דין זר, או חוק הסחר הימי העותומני שהוא דין אנכרוניסטי.
בכך לא מתמצית הבעייתיות שבהסדר זה. בהעדר הוכחה של דין זר במשפט חלה חזקה משפטית הידועה כ"חזקת שיוויון הדינים", לפיה בהעדר ראיה במשפט לגבי הדין האנגלי, על בית המשפט להניח, שחזקה היא שהדין האנגלי שווה לדין הישראלי, ויש להחיל את הדין הישראלי, דהיינו חוק הסחר הימי העותומני, כדין הביטוחי.
מדיניות בתי המשפט בהעדר שינוי חקיקתי
בהעדר שינוי חקיקתי, כמעט בכל משפט העוסק בביטוח ימי, נדרשים בתי המשפט להחיל את חוק הסחר הימי העותומני המיושן, אולם לא כך הם נוהגים בפועל.
במקומות שבהם הפנתה הפוליסה לדין האנגלי, אפילו אם הדין האנגלי לא הוכח וצריכה לחול חזקת שיוויון הדינים, החילו, לא אחת, את הדין האנגלי הנוהג. לעיתים, בתי המשפט התייחסו לדין האנגלי כחלק מהדין הישראלי והתעלמו מהצורך בהוכחתו בעדות מומחה. מאידך, כשהדין האנגלי לא "נוח" לבית המשפט כדי להגיע לתוצאה "צודקת" לשיטתו, "שמח" בית המשפט לדרוש הוכחה של הדין האנגלי וכשזה לא הוכח, להחיל את הדין "הישראלי" (לא תמיד דווקא חוק הסחר הימי העותומני). לגבי הסדרים ספציפיים שאינם נדונים ישירות בפוליסה, נותרה עמימות בפסיקה, כאשר לא פעם נדרשים בתי המשפט ליצירתם של הסדרים ראשוניים ואמיצים, במקום המחוקק. דוגמאות:
מעמדו של סוכן הביטוח - על פי חוק חוזה הביטוח הסוכן הוא שלוחו של המבטח. בחוק הסחר הימי העותומני, אין לכך התייחסות. בדין האנגלי, סוכן הביטוח הינו מעין צד ביניים, "תווכן ביטוח". בפסיקה הישראלית, עדיין אין הכרעה חד משמעית בנושא וכאשר נזקק בית המשפט המחוזי בת"א לנושא, ניתן ללמוד מהכרעתו שבתי המשפט יעדיפו את הפרשנות לפיה יחול בנושא זה הדין על פי חוק חוזה ביטוח. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, נדחתה.
תביעה ישירה של המבטח הימי במקרה של נזקי גוף - במקרה אחר, שנדון לאחרונה , קבע בית המשפט, כי כי הניזוק בנזק גוף יכול לתבוע במישרין את המבטח הימי של המזיק, למרות שבחוק הסחר הימי העותומני אין עילת תביעה שכזו. הנושא טרם הוכרע בבית המשפט העליון.
"פוליסה ללא ערך מוסכם" לעומת "פוליסה בת ערך מוסכם" – לאחרונה קבע בית המשפט המחוזי בת"א, בניגוד להוראות הדין האנגלי שחל לפי הפוליסה, כי חברת הביטוח שביטחה סירה על פי שוויה המוצהר על ידי בעליה, בלא שערכה "סקר", לא יכולה להישמע בטענה לפיה לא מדובר ב"פוליסה בת ערך מוסכם" אלא ב"פוליסה ללא ערך מוסכם". על פסק הדין תלוי ועומד ערעור בפני בית המשפט העליון.
יצויין כי פסיקת בתי המשפט המחוזיים יוצרת למעשה את הדין, שכן רוב המקרים, נוכח סכומם, נדונים תחילה בבית המשפט השלום, ומגיעים לדיון לבתי המשפט המחוזיים כערכאת ערעור. מעטים הם המקרים המגיעים לדיון בבית המשפט העליון.
העדר הסדר חקיקתי מיוחד לגבי נזקי גוף של צד ג'
תשומת לב מיוחדת, יש ליתן להעדרו של הסדר חקיקתי ישראלי מקורי לנזקי גוף הנגרמים מתאונות של כלי שייט. הסדר כזה נציין, בעיקר לגבי כלי שייט קטנים, אינו צריך להיות תלוי באמנות והסדרים בינלאומיים.
כידוע, במקרה של נזק גוף בשל תאונת דרכים (ביבשה) קיים כיסוי ביטוחי מיוחד על פי "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים". כך יש כיסוי לניזוק גם במקרים שהמזיק הינו חסר כושר פרעון ובמקרים שלא היה כיס לתשלום לולא החוק. החוק מבטא מדיניות ציבורית ויוצר "כיסוי" כמעט אוטומטי, בחריגים קלים, הממומן באופן כפוי גם על ידי בעלי הרכבים במסגרת ביטוח החובה.
על אף שנזקי גוף יכולים להיגרם בתאונה ימית ממש כמו בתאונה יבשתית, "כיסוי" מיוחד כזה, כפוי, יציר המחוקק – אינו קיים במקרה של תאונת "דרכים" בים. תאונה כזו יכולה להיות, כמו ביבשה, בין שני כלי שיט, או בין כלי שייט לשחיין בים ("המקבילה" של הולך רגל). במקרה של תאונה כזו – אין כיסוי "אוטומטי" לניזוק. הנפגע בים – תלוי ביכולת התביעה והגבייה מהמזיק, או מהמבטח של המזיק – אם קיים כזה.
קיימת אמנם חובה של בעלי כלי השייט לבצע ביטוח צד ג', החל גם על נזק גוף לצד ג', מכוח תקנה 77 לתקנות הנמלים (בטיחות השייט), אך חובה זו מוגבלת לסכום של 100,000 $ מכח תקנה 78 לתקנות הנ"ל ואינה יוצרת כיסוי כמעט אוטומטי כמו בתאונת דרכים ביבשה.
כשמדובר באניות מסחר, דואגות חברות הספנות לביטוח בסכומים ריאליים המשקפים את הסיכונים לאדם ולרכוש, אולם כשמדובר בכלי שיט פרטי קטן לא קיימת חובת ביטוח לנזקי גוף בסכומים ריאליים.
עם ריבוי כלי השייט, בעיקר קטנים, מהירים ומסוכנים (סירות מנוע, אופנועי ים) והצפיפות במימי החופין, יש לשקול הנהגת כיסוי במסגרת "חוק פיצויים לנפגעי תאונות ים", שיחול בכל תאונה שבה ניזוק אדם בים, לפחות כשמעורב כלי שייט ישראלי, במימי החופין, באופן שהמימון לפיצויים יגיע מביטוח חובה של כל כלי השייט. לחילופין, על מחוקק המשנה לשקול את העלאת סכום ביטוח החובה לנזקי צד ג' שבתקנה 78 לתקנות. מכל מקום, במצב הנוכחי, ייטיב סוכן הביטוח שימליץ למבוטח לבצע באופן יזום הגדלה של סכום הביטוח בפרק זה של הפוליסה הימית ולא יסתפק בסכום החובה על פי התקנות.
סיכום
בהעדר הסדר חקיקתי מקורי, מגובש ומקיף, לגבי ביטוח ימי נותרת העבודה האמיתית בתחום בידי בתי המשפט. אלו מצידם, עושים כמיטב יכולתם ליישם לפי הבנתם את הדין החל, בין אם הוא הדין העותומני ובין אם הדין האנגלי, כאשר בדרך כלל חוש הצדק של השופט/ת הוא שמוביל לתוצאה הסופית. מצב זה, במדינת ישראל של המאה העשרים ואחת אינו ראוי כשלעצמו, ובלתי נסבל מבחינת המבוטחים והמבטחים המצויים בחוסר ודאות לגבין הדין החל ומבחינת הניזוקים, אשר עשויים למצוא עצמם למול כיס ריק, אם בכלל.
בלית ברירה, המדיניות שמובילים בתי המשפט היא מדיניות נכונה. מקום שהמחוקק אינו מרים את הכפפה ומותיר את המערכת עם פתרון לא מספק כגון כאן, אין לבתי המשפט ברירה אלא ליצור הסדרים משפטיים מקוריים בעצמם. הגיעה העת שהמחוקק הישראלי יעשה מעשה: או שיחוקק הסדר ישראלי מקורי לביטוח הימי, או שיאמץ את הדין האנגלי במלואו ובמקביל יסדיר תשתית ראויה לפיצויים לנפגעי תאונות ימיות.