מאת: עו"ד שי רוה, הכתבה פורסמה בדה מרקר נדל"ן ב- 20/8/10
כעורך דין למעלה מ 22 שנים, ומתוך עיסוקי בתחום הנדל"ן במשרד עם ותק של 40 שנים, אני נחשף לסיפורים אנושיים מרתקים. אירועים מדהימים קורים במיוחד כשאתה נחשף לחייהם של אנשים לאחר פטירתם. זה קורה כשאתה מייצג יורשים או כשאתה ממונה כמנהל עזבון או כונס נכסים. כשמעורב נדל"ן – תמיד יש בו חפצים... ולחפצים יש תמיד בסיפורים לשת, כאן. שני סיפורים מיוחדים כאלו ברצוני לספר: דירת "הסנדלר" ודירת "ספרי הקודש"
לפני כעשרים שנה טיפלתי, במסגרת ניהול עזבון, במכר דירה ברמת גן, שהייתה שייכת לסנדלר שנפטר. לסנדלר לא היו קרובי משפחה שהיו בקשר איתו בשנות חייו האחרונות, ובית המשפט מינה את משרדנו לטפל בעיזבונו של המנוח כולל בדירה. בהגיעי לדירה נדהמתי מרמת העזובה והלכלוך. הדירה הייתה מוזנחת מאוד, ובה חפצים ישנים ומשונים. הוחלט לבצע שיפוץ של הדירה בטרם מכירתה. תוך כדי השיפוץ בוצע ניקיון של הדירה. התברר שכל החלל מעל המסדרון (ה"בוידם" הידוע. למיטב ידיעתי אין להמצאת אחסון זו שם בעברית...) מלא בסוליות של נעליים, רצועות עור, ושאר חומרי גלם של סנדלרים. משנוקה החלל, נמצאה במעמקיו קופסת נעליים מקרטון מלאה בשטרי כסף. מלאה עד אפס מקום. בסכומים ניכרים. כולם כאלו שכבר יצאו מהמחזור... לעולם לא נדע מדוע נשמרו שם השטרות ומדוע לא הומרו על ידי הסנדלר, ואולי היו שם בטרם סנדלר ואולי... פשוט אין לדעת.
במקרה אחר שימשתי ככונס נכסים של דירה בתל אביב שנמכרה במסגרת פירוק שיתוף בין יורשים. בין יתר חפצי המנוח, שהיה דתי, נמצאו גם ספרי קודש רבים. בתור אדם חילוני לא בדיוק ידעתי איך לטפל בנושא. בסופו של יום, נחשפתי לעולם המרתק של ספרי הקודש, למגוון העצום המצוי בהם, והשכלתי רבות. בסופו של דבר, בסיוע חלק מקרוביו של המנוח נמצא לספרי הקודש בית.
הנגיעה הזו לחיים של אנשים, לאחר מותם, דרך חפציהם, החושפת מעין תמונה שהוקפאה של היבט כזה או אחר של חייהם – ממשיכה להדהים אותי בכל פעם מחדש. הנגיעה בחפצים של אנשים לאחר פטירתם, בתמונות במסמכים מרגשת. חוצה גבולות. לעיתים יש הסבר מדוע נשמר חפץ כזה או אחר ולעיתים לא. לעיתים נזרקים החפצים לפח, ולקרובי המנוח כל שחשוב הוא הכסף. לעיתים אתה נחשף לפריט חסר ערך לכאורה מוחזק על ידי קרוב מתייפח. אלו רגעים מרגשים מאוד בעולם המקצועי שלי.