מאת: עו"ד ויקטוריה גורדין, הכתבה פורסמה בהארץ 26/10/06
הרבה "זמן תקשורת" מוקדש לאחרונה לפרסומים בדבר חשש לביצוע עבירות פליליות על ידי אנשי ציבור. יש לציין, כי מימדי התופעה מפחידים לנוכח "העלייה" ב"דרג" החשודים בביצוע עבירות, ולנוכח העלייה בחומרה המוסרית והפלילית של העבירות הנטענות. כבר התרגלנו לשמוע בחדשות על העמדה לדין של פקידי הממשלה וח"כים. מעכשיו נצטרך להסמיק מבדיחות של נשיאי מדינות זרות המופנות לליבידו של נשיא המדינה. בעבר הזדעזענו מלקיחת שוחד על ידי עובד ציבור. כעת, בהשוואה לאונס, עבירת השוחד נראית לנו "משחק ילדים" תמים.
אנשי ציבור יקרים, מלבד מספר מצומצם של עבירות חמורות כנגד הגוף- כבר אין לכם לאן לרדת!
מדהים, בכל פעם מחדש, לראות איך נאחזים החשודים והנאשמים ב"מקל ההצלה" הנקרא "חזקת החפות".
אין ספק, שלא ניתן להעניש אדם בטרם הרשעתו בדין, ושכל חשוד ונאשם הינו בחזקת חף מפשע עד שלא הוכח אחרת במשפטו. אף אחד לא דורש מהנשיא להודות במעשים המיוחסים לו בטרם משפטו, אך טוב היה עושה אם היה יוצא לחופשה עד לסיום הפרשה וחוסך מהציבור התעסקות בנושאי הופעתו בטקס זה או אחר. סביר להניח, שכל "בן תמותה", החשוד בעבירות חמורות, היה "מבלה" לפחות מספר שבועות בטרם הגשת כתב האישום, במעצר מאחורי סורג ובריח או, לפחות, במאסר בית. כך או כך, היה "נבצר" ממנו להגיע לעבודתו.
האם על מנת שנשיא יחשב כבלתי ראוי לכהונתו מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו כנשיא המדינה, חייב הנשיא להיות מורשע בעבירה פלילית? נניח, שהוגש כתב האישום המייחס לנשיא עבירת אינוס והפרקליטות הוכיחה שהנשיא קיים יחסי מין עם עובדות בלשכתו, אך לא הצליחה להוכיח כי לא הייתה הסכמה מצד הנשים, והנשיא זוכה מעבירת אינוס. זה אומר שהוא כשיר להמשיך להיות נשיא?
"קשת" ההתנהגותית האפשרית היא רחבה- מהתנהגות למופת, התנהגות ראויה, התנהגות בלתי ראויה, התנהגות פסולה מבחינה מוסרית ועד להתנהגות פלילית פסולה. נכון וצודק בעניי, שחוק העונשין אינו מטיל עונש על מעשי שקר, ניאוף או אי מתן כבוד להורים, אך גם אם אנחנו כחברה סבורים שאין להטיל עונש פלילי בגין ההתנהגויות האמורות, עדיין אין בכך כדי להפוך אותן למוסריות וראויות. אם מאדם מהישוב החברה מצפה שלא יעבור על הנורמות הבסיסיות שבחוקי העונשין, רף הציפיות הציבוריות מנבחרי ציבור הוא גבוה יותר. אין לנו עניין במשה השכן המשקר לאשתו, אך מנשיא המדינה מותר וצריך לצפות לטוהר המידות שונה מזה של משה השכן. לא כל התנהגות חייבת להיחשב עבירה פלילית על מנת שתיחשב כהתנהגות בלתי הולמת את מעמדו של נבחר הציבור.
על פי ההיגיון, לפיו כל איש ציבור שלא הורשע בעבירה פלילית יכול להמשיך ולכהן בתפקידו, יצחק רבין, ז"ל, במקום להתפטר בשנת 1977, יכול היה שלא ליטול אחריות למעשי אשתו ולהמשיך לכהן כראש הממשלה. מבחינת דיני העונשין- אין אדם אחראי בפלילים למעשי זולתו. עדיין לטעמי, יצחק רבין ז"ל התנהג בהתאם לציפיות הציבור, ומר קצב הנכבד טועה היום. מושגים כמו "יושר", "נאמנות" ו"כבוד" עברו כנראה בשנים האחרונות מוטציה בלתי הפיכה, ונמחקו מהלקסיקון של נבחרי הציבור שלנו.
ולבסוף, נקודה נוספת למחשבה: בהתאם למצב המשפטי הקיים, גם אם וכאשר יורשע הנשיא בעבירות פליליות שיש עמן קלון, הוא יקבל כנראה את מלוא הפנסיה ומלוא התנאים המגיעים לנשיא הפורש, לרבות הלשכה ותקן מזכירה, שהתברר כי ניתן ליתן להן שימושים רבים, מלבד צורכי העבודה. האם לא היו עושים חברי כנסת היקרים רק טוב, אם תוך כדי התעסקותם בנושאים גורליים כמו שינוי שיטת המשטר במדינת ישראל, היו מתקנים החוק באופן שימנע חוסר הצדק הבסיסי האמור.