מאת: עו"ד שי רוה ועו"ד ולרי לייבוול, הכתבה פורסמה ב- The Marker ב 23/3/06
חוק מס בולים בוטל, אך פסיקת בית המשפט העליון מעוררת דיון סוער על השלכות יישומו של החוק עד לביטולו בכלל, וזכאות הציבור לדרוש החזרי מס ששולמו ביתר בפרט.
בשנת 2003 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בעניין שיכון ובינוי. ביהמ"ש קבע שתי קביעות מרכזיות: הראשונה, כי מס הבולים לא חל על רכיב המע"מ הכלול בסכום העסקה, והשניה, כי לצורך קביעת מס בולים יש להוון את ערך הכסף העתידי שנקבע בחוזה לערכו במועד הביול. המדינה עתרה לקיום דיון נוסף וביצוע פסק הדין עוכב עד להכרעה בדיון הנוסף. לאחרונה ניתן פסק דין בדיון הנוסף, אשר דחה את העתירה תוך שהותיר פתח לבחינה מחודשת של טענות רשות המיסים במסגרת תביעה עתידית שתבוא בפני בתי המשפט, לרבות בפני בית המשפט העליון.
בכל הקשור לנושא המע"מ, משפטנים שונים גורסים כי רוכשי רכב חדשים ושוכרי רכב בליסינג זכאים לתבוע מהמדינה החזרי מס בולים בגין רכיב המע"מ ששילמו בין השנים 2003 (מועד מתן פסק הדין) ועד לשנת 2005 (עד לביטולו של החוק). גישה אחרת שנשמעה בימים האחרונים טוענת, כי הזכאים להחזר מס בולים הם יבואני הרכב ולא רוכשי הרכבים וכי לא חלה על יבואני הרכב חובה להעביר כספים כאלה, אם יתקבלו מהרשויות, ללקוחותיהם. אנו סבורים כי הזכות לתביעת החזר מס הבולים היא זכות של יבואני הרכב, אשר שילמו את המס למדינה, אך מרגע שהמדינה תשיב את המס שנגבה ביתר חלה על יבואני הרכב חובה להשיב את הכספים ללקוחותיהם, אחרת תהיה זו התעשרות שלא במשפט. שאלה נפרדת, שתעמוד לבחינה משפטית, נוגעת לאמצעים המשפטיים העומדים לרשות לקוחות יבואני הרכב כדי לחייב את יבואני הרכב לפעול להשבת הכספים שנגבו מהם ביתר.
לגבי סוגיית ההיוון, משפטנים שונים הקישו מפסק הדין, כי כל מי שלקח משכנתא לפני ה- 1.1.05 (המועד בו בוטל מס בולים על משכנתאות) זכאי להחזר מס בולים על המס ששילם בגין הריבית על ההלוואה. אנו סבורים כי הדברים אינם כה פשוטים. ראשית, פסק הדין לא עסק כלל במשכנתאות, להיפך – העסקה נשוא פסק הדין הפוכה מעסקת משכנתא, שכן בפסק הדין דובר על תשלומים עיתיים שהתחייבה המדינה לשלם לחברות קבלניות במשך 20 שנה. כמו כן, בעסקה נשוא פסק הדין לא קבעו הצדדים בחוזה את שיעור ההיוון וביהמ"ש העליון הפעיל את שיקול דעתו בפסיקת אחוז ההיוון, לפי ראות עיניו. לעומת זאת, בעסקת הלוואה, כדוגמת משכנתא, מסכמים הצדדים ביניהם על שיעור ריבית במסגרת לוח הסילוקין של המשכנתא. לגישתנו, אם בכלל, ניתן להסיק מפסק הדין ישירות רק אולי כי ניתן לדרוש החזר מס בולים רק בגין רכיב הריבית המהווה היוון של סכום הקרן של ההלוואה, אך לא על רכיב הריבית המהווה הרווח של הבנק בגין שירותי ההלוואה.
על בקשה להחזר מס בולים חלה תקופת התיישנות קצרה של שלוש שנים. היות ופסק הדין ניתן כבר בשנת 2003, תידרש, ככל הנראה, התערבות חקיקתית על מנת לאפשר למי ששילם מס ביתר זמן סביר להגיש לרשות המיסים בקשה להחזר מס.
יצוין עוד, כי ביום 7/3/06 פרסמה רשות המיסים הודעה לציבור בו היא מבהירה, כי למרות האמור בפסק הדין אין שינוי בעמדתה בסוגיית הערך הקובע לצורך חישוב מס בולים היות ולפי גישתם בתי המשפט אינם מחויבים לפעול לפי ההלכה הנובעת מפסיקת בית המשפט העליון לאור ניסוחו של פסק הדין שניתן בדיון הנוסף.