לאחרונה שוב עמד ביהמ"ש המחוזי בת"א על אחד מכללי ניסוח כתב תביעה, שעורכי דין לפעמים שוכחים, אבל את המחיר משלמים הלקוחות – חישוב המע"מ.
לבית המשפט יש סמכות לפסוק הפרשי הצמדה וריבית על כל סכום שנתבע במסגרת תביעה כספית. את המע"מ לעומת זאת אין לו סמכות לפסוק ועל התובע לכלול את סכום המע"מ בסכום שהוא תובע ולשלם עבורו את האגרה שאחרת לא יהיה זכאי לקבל את המע"מ.
במקרה שהובא בשבועות האחרונים בפני בית המשפט המחוזי בת"א המערערות בטענו שטעות נפלה בפסק דין של בית משפט השלום שפסק לטובתן במסגרת פשרה בין הצדדים חלק מסכום התביעה שהורכב מדמי שכירות ודמי ניהול, סכומים שבבירור חייבים במע"מ, אבל לא פסק להוסיף על סכום זה מע"מ. המשיבים שיוצגו על – ידי עו"ד ורד לופו טענו שיש לדחות את הערעור מאחר שהמערערות מראש לא תבעו את המע"מ. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים.
עוד צויין כי המערערות אומנם דרשו כי ביהמ"ש יפסוק להן את המע"מ אבל לא הביאו את המע"מ בחישוב התביעה ולכן גם לא שילמו את אגרת בית המשפט בגינו. בנסיבות אלה לא נותר למערערות אלא להסכים להצעת ביהמ"ש לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.
