פשוט מאוד להסתבך עם בית המשפט ועם ההוצאה לפועל – כל מה שעליכם לעשות הוא להשאיר שיק "פתוח". רבים אינם מודעים לסכנות הכרוכות בהעברת שיקים מיד ליד. עסקים מבהיר מהי בדיוק המשמעות של ה"קרוס" ושל שאר הסימנים, ומדוע כדאי לפעמים למחוק חלק ממה שמודפס על השיק.
גם מי שאינו איש עסקים מתוחכם, אין לו אוברדראפט והוא בסך הכל שכיר שרוצה לישון טוב בלילה – יכול להסתבך עם תביעות בבית משפט ועם הוצאה לפועל. רוצים לגלות איך? הדרך הטובה ביותר היא להיכנס לחנות, לבצע עסקה שבה אתה אמור לקבל את התמורה באיחור (למשל, לקנות מקרר ולקבל אותו במשלוח למחרת), ולהיענות לבקשת המוכר להשאיר את השיק פתוח. זהו. כל כך פשוט. "מכאן העניינים יכולים רק להידרדר", אומר עו"ד שי רוה, מומחה לשטרות ולכרטיסי חיוב.
"החוק בקשר לשיקים מתבסס על חוק אנגלי ישן שנקרא "פקודת השטרות". על פי סעיף 7 בפקודה הזאת, אם לא כתוב בפירוש שהשיק אינו עביר – אזי הוא עביר. זו ברירת המחדל", אומר רוה. כדי למנוע את העבירות צריך לכתוב על השיק במפורש שאינו עביר.
בניגוד למה שנהוג לחשוב בציבור, הביטוי "לא סחיר" שכותבים בתוך מה שמכונה "קרוס" – 2 קווים מקבילים באלכסון – אינו מגביל עבירות. גם הקרוס אינו מגביל עבירות. רוה מסביר כי 2 הקווים האלה נקראים "שרטוט", וכל מה שהם אומרים זה שאת השיק אפשר לגבות רק באמצעות חשבון בנק ואי אפשר לפדות אותו בכל דלפק. "הפרקטיקה היא שאם נתת שיק למישהו והוא מעביר לצד שלישי, כל מה שהצד השלישי צריך כדי לפדות אותו זה חשבון בנק. זו אחת הטעויות הנפוצות ביותר. הקרוס קובע רק איך גובים את השיק". אומר רוה.
הדרך המובהקת ביותר להגביל עבירות היא למחוק את המילה "לפקודת" על השיק, לרשום שם מדויק ולהוסיף אחריו את המילה "בלבד". רק כך מובטח שהשיק לא יעבור למישהו אחר.
ומה לגבי "למוטב בלבד"? לדברי רוה, הביטוי הזה מגביל עבירות. כלומר השיק מיועד לנפרע בלבד. אבל אם, למשל, מוחקים רק את המילה "לפקודת" ולא כותבים "בלבד" או "למוטב בלבד" – העבירות אינה מוגבלת. רוה מוסיף כי "יש אנשים שכתוב להם על השיק "לפקודת", והם מוחקים רק את ה"בלבד" ולא מבינים שהשיק נשאר עביר". החוק אומר שמקבל השיק רשאי להעבירו אם לא כתוב על השיק "בלבד", ולכן העצה היא קודם כל לכתוב את המילה "בלבד".
"תשאיר פתוח"
לטענת רוה, הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות זה לכתוב במקום שם הנפרע את המילה: "עצמי". המילה הזו בעצם הופכת את השיק לכסף מזומן – הפודה של שיק זה לא צריך אפילו חשבון בנק. מעבר לכך שאפשר לגנוב בקלות את השיק, בעליו לא יוכל לעולם לדעת מי הגנב.
מצב אולי מעט פחות בעייתי קורה במצב שבו אתה שואל למי לרשום את השיק ועונים לך: "תשאיר ריק". מי שמקבל את השיק ריק יכול לרשום בו את המילה "עצמי", שכאמור הופכת אותו לכסף מזומן. במקרה הטוב מקבל השיק ירשום שם של אדם אחר. המקרה הקלאסי הוא קניה שעליה אנו משלמים במקום, אך מקבלים את תמורתה מאוחר יותר. היינו פתאים והשארנו שיק ריק: המוכר לא רושם את שמו אלא שם של מישהו אחר ומעביר לו את השיק. כעת אין אפילו עדות לכך ששילמנו עבור הרכישה ואין קישור בין השיק לבין העסקה. אם קיבלנו את התמורה מיד, לא קרה כלום, אם לא – יש בעיה. כשהשיק מגיע לצד שלישי בלי הגבלת עבירות, הצד השלישי זכאי לקבל את הכסף גם אם העסקה עם נותן השיק לא יצאה אל הפועל.
"וכאן מתחילות הבעיות", אומר רוה. "אמנם יש טענות הגנה למי שכתב את השיק, אבל הן מצומצמות. במקרה שהשיק בוטל, הצד השלישי יכול לתבוע אותך. לפי חוק הוצאה לפועל, שיק הוא כמו פסק דין ואפשר לגבות אותו בדרך של פתיחת תיק הוצאה לפועל.
כדי להתגונן מפני שיק צריך להגיש התנגדות. כדאי לדעת, שקשה הרבה יותר להתגונן מפני תביעה המתבססת על שיק מאשר מפני תביעה המתבססת על הזמנה או על כל מסמך אחר. לטענת הגנה כלפי צד שלישי על שלא נתקבלה התמורה בעסקה (כלומר, "לא קיבלתי את המקרר") יש תוקף רק כאשר הצד השלישי "לא אוחז כשורה" מבחינה משפטית. כלומר, הוא היה אמור לחשוד בשיק. מקרים האמורים לעורר חשד הם תיקוני כתב יד, כיתוב בשני סוגי דיו או שני כתבי יד השונים מהותית זה מזה. אך למי שמחזיק שיק נטול פגמים חייב כותב השיק לשלם את הכסף, גם אם לא קיבל את התמורה עבורו.
לפי דברי רוה, עדיף תמיד לכתוב "לא עביר" על פני "לא סחיר", למרות שהביטויים נראים מקבילים ודומים. לדבריו, יש כאן בעיה של פרשנות משפטית: "לא סחיר" עלול להתפרש כאילו יש למקבל השיק זכות להעבירו, ואילו לזה שאליו הועבר השיק אין זכות גוברת. כלומר, למקבל הראשון של השיק יש עליו זכות גדולה יותר במקרה של מחלוקת מאשר לצד השלישי, שאליו הועבר השיק. לפיכך, "לא סחיר" הוא אפשרי אך רצוי לא להשתמש בו. מוטב להשתמש ב"לא עביר" או ל"מוטב בלבד". רוה אומר שיותר מכל בטוח להשתמש בשיקים שכבר מודפס עליהם "למוטב בלבד" או "שיק זה אינו עביר".
צריך רק לבקש
אז אם כל כך פשוט למנוע עבירות – למה לא כולם עושים את זה? ראשית, לא כולם יודעים שהדבר אפשרי. שנית, לדברי רוה, יש כאלה שמעוניינים בגמישות. "יש עסקאות שבהן אם אתה מתעקש שהשיק יהיה לא עביר לא תוכל לבצע את העסקה". רוה ממליץ להפריד בין פנקס השיקים הפרטי לבין העסקי. על השיקים בפנקס הפרטי יש להדפיס מראש "למוטב בלבד" או כל הגבלה מוחלטת אחרת: את הפנקס העסקי יש להשאיר לא מוגבל, אבל לשים לב מה מציינים על כל שיק לפי מהות העסקה.
ראוי לציין, כי בימים אלה מונחת הצעת חוק שלפיה יהיו הבנקים מחויבים כברירת מחדל להדפיס את השיקים עם הגבלת עבירות, אלא אם כן נתבקשו במפורש לעשות אחרת. יש בכך הגיון – הרי אנחנו צריכים להגן על האנשים התמימים ולא על המתוחכמים. אבל צריך לדעת שגם היום אפשר להתגונן כראוי, אם רק מקדישים לכך תשומת לב.
